למתבונן מבחוץ תראה חצר ילדותי כמו עוד חנייה עלובה ומכוערת בשכונה ירושלמית מתחרדת. עבורי זהו "החוץ" הראשון שפגשתי, נוף הבית היחיד שידעתי מילדותי ועד היום. 34 שנה אני גר מול אותה החצר, חצר שכילד הייתה בשבילי מרכז החיים, וכמבוגר ממשיכה לרתק אותי באינטנסיביות שלה, בהשתנות שלה במעגל השנה ובשגרת היום יום שלה. החצר השתנתה. בילדותי היינו משחקים בה, דתיים, חילונים וחרדים. כיום החצר חרדית כמעט לגמרי. גיבורי החצר שלי הם: רעות אשתי, שעברה להתגורר איתי בבית ילדותי לפני 7 שנים ומאז כל שנה אני מבטיח לה שבשנה הבאה נעבור דירה. רעות מרגישה שלא מקבלים אותה בחצר, ושזה לא מקומה; דניאל, הקוסם החרדי הראשון, שחולם כבר 20 שנה לעזוב את החצר ולהשתקע בפריז בירת נעוריו. כשהוא לא יכול יותר הוא מחליט לעזוב, ואני מלווה אותו לפריז. האם שם יהיה אחרת? ישראל, נער חרדי שנקרע בין סקרנותו לעולם שמחוץ לחצר, לבין החוקים הבלתי כתובים והפחד ממה יגידו. ישראל מתבגר, חוגג בר־מצווה, לובש כובע וחליפה ונשלח לישיבה. טבעת החברה והאיסורים הולכת ומתהדקת סביב צווארו. 'החצר' הוא סרט על חיפוש מקום ושייכות, על אנשים שלעיתים מרגישים זרים בביתם, על מקומות שאנו תקועים בהם ועל רצון לשינוי
ישראל 2009, דוקומנטרי 50 דק', עברית וצרפתית; כתוביות באנגלית